אז החלטנו לצאת לטבע המטורף שיש סביבנו ולתת לילדים גם קצת איוורור מהקירות והבאלאגאן…יוהוו, אלו היו יומיים מאושרים, שכחנו לרגע את כל הבירוקרטיה שעוד יש לפנינו…
נסענו לחוף קסום בAshland State Park לחוף שהחול בו והמיים מזכירים את הכינרת...כל השאר פחות...היינו כמו בתוך תמונה ולא מאמינים שאלו החיים שלנו עכשיו...הילדים השתוללנו והיה ברור שהדבר הבא שצריך להצטייד הם הfloats יעני כל המתנפחים והמשפריצים לים/בריכה/אגם. למחרת, נסענו לבית קיץ של משפחת לוריה לחוף אגם (שאפילו אין לו שם) בwesford. היה מקסים עד לדרמה שקרתה בעיקבות היעלמות הילדים שלהם שיצאו בקיאקים לא חזרו למרות שהתחילה לרדת החשיכה...בסוף נמצאה האבידה...הכל טוב.
ממשיכים להתארגן. תקופת הרכב השכור עומדת להסתיים ואחרי שיש איפה להניח ראש חייבים למצוא דרך להתנייד כי התחבורה הציבורית באזורנו, אפאס, לא משהו…אז אחרי הרבה התלבטויות החלטנו ללכת על טויוטה סייאנה חדשה. היא מפנקת, היא מתאימה לטיולים ארוכים (גם עם אורחים) והכי חשוב היא עולה פחות מחצי המחיר שלה בארץ...מתחילים ב-truecar, אתר מגניב שעוזר להשוואת מחירים בין סוכניות (ותודה לרועי ליברמן שכל פעם מחדש מוצא לי הפתעות כמו האתר הזה שחוסכות אלפי שקלים - יום אחד אכתוב בלוג שיקרא "ההפתעות של רועי") אז התכנון היה שנקבע פגישה בסוכנות שנתנה מחיר הכי טוב --> חצי שעה קשקשת --> 2 דקות חתימה --> דקה וחצי העברת כספים -->ויאללה ממשיכים לאאוטלט הקרוב….
נו...אז תיכננו...תוכניות לחוד ומציאות הזויה לחוד...
ארבע שעות! ארבע שעות טיפלו בנו במכירה הזו! הרגו אותנו! הרגו ת'ילדים! טפסים...טפסים...טפסים...חתימות ועוד חתימות ועוד חתימות...ושב טפסים ושוב חתימות... מה יש לכם, אמריקאים? אתם לא מעוניינים למכור? לקחת ת'כסף ולהשתחרר ללקוח הבא? לא צפינו כזאת קניה מייגעת! וזה שעוד ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים ולא היה לנו רכב לטרייד-אין שמסבך עוד יותר ת'מכירה….בררררר….יצאנו מותשים וטובי לב משוכנעים שזהו, תוך יומיים נקבל את האוטו. ואז למחרת טלפון: "בגלל שאין לכם SSN יש בעיה להוציא לוחית זיהוי בזמן ולכן יקח כמה ימים"
בשניה הראשונה עולה לי התגובה הרגילה של " WTF, זה לא קורה לי…". אבל לוקחת נשימה ובאסרטיביות שקטה מסבירה ש"אם הייתי יודעת שזה מה שיהיה, לא הייתי מבצעת את העסקה. לכן, האופציה היא שידאגו לי לרכב שכור עד שאקבל את המכונית"-באורח פלא, הסתדר!
גיליתי: "פיצוי" - זאת מילה חזקה באמריקה - מקווה שלא אצטרך להשתמש בה עוד הרבה.
בערבים יושבים על הרשת ומזמינים מאמזון, מeBates ומאתרים של הרשתות הגדולות..אחרי יומיים כשפותחים את הדלת בבוקר או כשחוזרים מסיבוב, מתענגים על מראה של חבילה על מפתן ביתך..ואז אתה מבין שהציפייה לחבילה הופכת להתמכרות ולא תוכל להמשיך בזה עוד הרבה כי בסוף תפשוט את הרגל….
קופצים לברוקליין לבקר את דנה ואיתמר שפגשנו לפני שנתיים בחוג גלישת גלים של הילדים בחוף תל-אביב. הם באוגוסט קופצים לארץ לחוג הגלישה השנתי ואנחנו קצת מקנאים. ים!!! חברים!!! משפחה!!! צביטה בלב...
הילדים מסתדרים מצוין בינם לבין עצמם וליאורי מנהלת משחקי מחשב עם גיא שלא מדבר עברית וזה פשוט עונג צרוף לשמוע. לא ידעתי שהיא שוחה כל כך טוב בשפה...יובל יושבת איתנו בכל הפגישות עם אנשי השירות ועוקבת באדיקות אחרי ההסברים. היא ממש שולטת בשפה- הביאה את זה מישראל - נעזרת הרבה בגוגל translate - לא מתעצלת.
 |
| Costco - הכל בגדול! |
היום ביקרנו בcostco - לא יתנו לך להכנס פיזית לחנות לפני שתרכוש כרטיס חבר . מרתיע. אבל דקה אחרי שנירשמת וניכנסת, כבר תשכח מזה ותתחיל לחייך: הכל בגדול, הכל בכמות, הכל באמת זול...הילדים דילגו בין טעימות לטעימות ומצאו דברים משובחים שבלי הטעימות לא הייתי קונה...בדיאבד, שם הייתי צריכה להתחיל, אפילו לפני איקאה...נו, שוין, ברילוקיישן הבא כבר אדע את זה…
הישראלים פה הם משהו מיוחד...פתאום, קרן כהן, בכלל לא שכנה ב"קיבוץ" אלא חברה של שכנים, מכניסה פשטידת ארטישוק שהכינה: "כדי שיהיה לכם טעם של בית" היא אומרת.
בנות הבוסטונט (כדורשת) מתקשרות כדי לראות אם אפשר להפגיש את הבנות שלהן עם הבנות שלי... ויש את גל רשף שכל כמה ימים דוגמת לבדוק שאנחנו שורדים...מחמם את הלב…אביגיל גנס בביקור השנתי שלהם בארץ דואגת מרחוק שמצאנו כל מה שחיפשנו... שאנחנו מסתדרים... שעוד לא התחרטנו ושהכל בסדר...
פגישה בבית הספר מבהירה שאין פה קיצורי דרך: לא יתחילו תהליך רישום אם לא יהיו כל האישורים עד האחרון שבהם, כולל מסמך שמוכיח שלסבתא אין גלגלים ושהשמש שוקעת במערב...איכשהו יצא שנהיה נוכחים גם ביסודי, גם בחטיבה וגם בתיכון (בפעם הבאה נשקול לעשות ילדים קצת יותר צפופים) ואיכשהו יצא שלכל אחד מהם היה חסר מסמך שמוכיח את חפותנו בדבר היותנו שייכים לבית ספר זה...ההסבר לנוקשות הוא שהם מנסים לבלום את המשפחות שמנסות ל"התפלח" לבתי הספר הציבוריים פה. 
מיכל פרי, שכנתנו המדהימה עוזרת בתרגום המדויק של תעודת הלימודים של יובלי - פה מכיתה ט' מתחילים לצבור קרדיטים לפי כמות השעות שכל שיעור נילמד ממש כמו שצוברים נקודות לתואר באוניברסיטה. ועכשיו, איך תתרגמו של"ח? 
ובערב יוצאים עם הפריים להופעה באיצטיון הכי מרגש שהייתי בו עד היום Gillette Stadium. עומד למעלה, משקיף על כל החלל האימתני הזה של האצטיון וחיוך ענק על הפנים מהאנרגיות שיש למקום כל כך גדול להציע. הופעת אורח של לני קרביץ. שומעים מעולה רואים מעולה. הפסקה. הופעה ראשית של guns&roses. פה אתה מבין שהזדקנת כי הווליום כבר טו-מאץ' והצרחות לא עושות לך נעים באוזניים...אז מתקפלים באמצע ההופעה :-/ לא נורא חוויה.
סוגרים עוד שבוע בנסיעה לים-good harbour beach - נוסעים לבדוק אם הים באמת קפוא כמו שVP אמר...אוכלים שעתיים פקקים בדרך לחוף ואז מגלים שבכל רצועת החוף שאליה הגענו יש רק חניון אחד והוא מלא עד אפס מקום. אחרי עוד שעה של רונדלים מתפנה מקום בחניון המלא ואנחנו מצליחים להכנס למים קרירים ונעימים וגם להרגע כי המים לא באמת קפואים כמו שהפחידו רק קצת יותר קרירים מבארץ. כל המשפחה במים ואז המציל ניגש אלינו ומסביר שאסור floats - מותר רק body boards, יעני גלשן. למה? ככה. אלו החוקים.
תמונה סוריליסטית: יושבים באוטו עם בגדי ים בחזרה מהים - 37 מעלות בחוץ, וארובות השמיים נפתחות ומתחיל ברד עצבני בגודל כדורי טניס. לא הגיוני ומרגיש קצת תחת מתקפה.
 |
| אורח מספר 1! |
בערב, מגיע האורח הראשון שלנו וההתרגשות בשיאה! היה עונג גדול לארח אותך, שחף :)
 |
| תאומות כמעט זהות: מושכרת (גיר רגיל) ושלנו(AWD-הכן ריכבך לשלג) |
 |
| אגם שמחכה רק לנו... |
 |
| פרצופית! |
 |
| ירוק מכל הכיוונים - נוסעים בתוך תמונה... |
 |
| Costco- גדול! |
שם טיילנו בLost River(הנהר הנעלם) עם הילדודס… נקיק שנוצר 300 מיליון שנה אחורה בתקופת עידן הקרח. מסלול מעגלי שמתחיל בירידה של 300 feet ואז חזרה דרך סולמות ומערות שבהם הילדים גילו גבורה לא קטנה כי תוך כדי זחילה יש שאון מים חזק שנוצר מהנחל שעובר בין הסלעים, מה שמעצים את תחושת הקלסטרופוביות…
לנו במלון לIndian Head שבערב דאג למופע זיקוקים יותר מרהיב ממה שיש בהוד השרון ביום העצמאות...היה יפה מאוד… בבוקר שטנו באגם הפרטי של המלון בסירות פדלים ולא מיהרנו לחזור הביתה… 
