יש אי שם...בוסטון!: אוגוסט 2016

יש פה דברים הזויים: פרסומת בטלויזיה לחסכון עבור הלוויה של עצמך (יעני, שההוצאה לא תפול על השארים)

יש פה דברים מקסימים: נימוס ודרך ארץ ללא גבולות ביציאה ממעלית או בכניסה לקניון--> הראשון שמגיע לדלת יחזיק לך אותה עד שכולם יעברו…לפעמים זה ממש מזכיר את המערכון של הגשש: "מי צריך לומר ראשון שלום? זה שעולה או זה שיורד?"

יש פה דברים מענינים: הסיפורים על הספורטאים האמריקאים מתוך החיים האישיים שלהם גורמים לך בזמן המשחקים האולימפיים לרצות שינצחו רק כי אתה כבר מכיר אותם כל כך מקרוב. כמובן שרצתי לקנות לי כדורעף חופים אחרי המשחקים המדהימים של וולס גנינגס-רוס...

יש פה דברים לא מובנים מאליהם: הסבלנות שיש לספקי השירות לזרים ראויה להערצה (סבלניים גם אחרי ששילמנו, כל פעם מופתעת מחדש).

יש פה דברים מעוררי גאווה לאומית: הזמנו מamazon סלייסר לסלט וקבלנו קופסא עם כיתוב בעברית! פטנט ישראלי!

יש פה דברים שצריך להתרגל אליהם: בעבודה אוכלים מול המחשב ולא אוכלים בחברותא. חוצמזה, שקט-דממה מסביב, אי אפשר לדעת שהמשרד מלא באנשים...

יש פה דברים שלא ראינו בארץ: הלכנו לראות מרוץ סוסים - הדהרה יפה אבל לפני קו הסיום זה אכזרי כי מצליפים בהם נורא (במילים אחרות: כניראה לא נגיע לזה שוב)

יש פה דברים בלתי נתפסים: תוך כדי נסיעה ליאור אומרת מהירהורי ליבה "איך זה שלבתים כאן אין גדרות?"

זה קצת שונה...בתת מודע אנחנו עוד כל הזמן משווים לחיים שלנו בארץ...שרול מתלונן שהרעש של הצרצרים והקרפדות מעיר אותו בלילה, אז אני צריכה להזכיר לו את הרעש של משאית הזבל שהיתה עושה לנו השקמה טרום-בוקרית פעמיים בשבוע. ואם כבר בזבל עסקינן...באופן אוטומטי אתה נהיה כאן חסיד של הפרדות פסולת ומיחזורים כי זבל אוספים פה רק פעם אחת בשבוע! אבל דואר לעומת זאת: מגיע פעם ביום, ולפעמים גם UPS בנוסף...ומה שהכי מעניין, זה שהדואר מגיע! מכתובת אחת לכתובת שניה. מגיע!

מה שבטוח יש פה הכי הרבה זה הגעגועים החזקים :(

הגברים יוצאים לשייט קיאקים

התחלתי לעבוד. מאתגר. מאוד. לומדת המון. חוזרת להיות full stack developer. הרבה מים זרמו בנהר מהפעם האחרונה שפיתחתי גם צד client. יש ימים עם המון סיפוק ויש ימים שבהם אני לא מתקדמת מספיק מהר. עדיין עוד הרבה לפני כדי להרגיש ששולטת אבל כל סוף שבוע מרגישה קפיצה בהתקדמות. מקווה שימשיך ככה...

הורדנו באופן משמעותי את הבילויים בעיקר לסופי שבוע. הילדים מבסוטים - יש להם יותר זמן מחשב בלי האמא על-הראש, זאת ש"מאלצת" אותם לצאת לטיולים...שרול מתמקצע בהכנת אוכל טעים-טעים...הוא מבלה עם דודה זהבה על קו הטלפון ומפנק ת'משפחה באוכל עם ניחוח של בית...כולם מחכים גם לסבתא ג'ילדה שתגיע בספטמבר ותכין קציצות ומרק ירוק וסבא זאב יכין אורז עם אפונה...זה גם יגיע...

אבא ובנו מחפשים ת'ירח עם הטלסקופ

יובלי עובדת קשה על עבודת קיץ במדעים שנתנו פה לתלמידים העולים לכיתה י'...מסכנונת האנגלית המקצועית במדעים נורא קשה...יושבת שעות על התחת..שעות...

בין לבין מגלים את craigslist - זה כמו yad2 של בוסטון...ודרכו מגיעים גם ל garage sales/yard sales

שם מצאנו אוצרות כמו: ערכת פונדו ב2$ שעוד לא הוציאו מהאריזה, טלסקופ לצפיה בכוכבים במתנה (רק כי הילדה שלהם כבר גדלה והיא מתענינת בדברים אחרים), לגו מיניטורי ממש, ערכות יצירה וגם דברים קצת יותר פרקטים כמו מגירות משרדיות לאיכסון כלי כתיבה וקישקושים אחרים...אבל זאת בעיקר חוויה שבה פוגשים אנשים מאוד נחמדים.

שקט! מרכיבים ויוצרים!

לגו מיניטורי

ניפרדים מהפריים בבאולינג...

משפחת פרי, שכנתנו בקיבוץ, חוזרת לארץ ולנו קצת נצבט הלב גם מהפרידה ממשפחה שנכנסה לנו לב, אבל בעיקר מאיזה קינאה קלה על זה שהם חוזרים לארצנו הקטנטונת והטובה. נפרדים בבילוי משותף בבאולינג יחד עם משפחת גנס המופלאה...בהצלחה פריים!

אחרי מספר לילות לקחנו סרט מידה ומדדנו את המזרון...(איך אומרים בעברית מזרון או מזרן?)

מופע משובב שמתחיל כל 20 דקות לצלילי להיטים מכל הזמנים

מסתבר ש Queen Size בארה"ב הוא יותר קטן מQueen size בארץ...צפוף לי! אז נסענו לJordens לחפש את גודל המלכים במזרונים...זאת חנות ענק לריהוט שהבינה שאם הם רוצים הורים שקונים בנחת אז כדאי שלילדים יהיה מעניין...