יש אי שם...בוסטון!: נובמבר 2016

מ-א-ו-ה-ב-ת ! מ-א-ו-ה-ב-ת ! מ-א-ו-ה-ב-ת !

נכנסים למנהנטן ומתחילים להתרגש

כבר בינואר, עת באתי לראיון עבודה בחברה בה אני עובדת היום, הספקתי לעבור בתפוח הגדול
ולהתאהב! ניו יורק!

These streets will make

you feel brand new

Big lights will inspire you

Hear it for New York, New York
(Alicia Keys - New York)

I want to wake up in a city
that never sleeps
(Frank Sinatra - New York, New York)

רצועה צרה של שמיים

יש משהו עוצמתי בבניינים הגבוהים שמאפשרים לראות רק פס דק של שמיים, בקצב של האנשים הצועדים ברחובות ובפקקי המוניות הצהובות. יש משהו עוצמתי באורות המהבהבים ב-Time Square ובקו הרקיע המושלם של העיר היפייפיה הזו... יש משהו עוצמתי בהיסטוריה הכאובה שמזכירה לאמריקאים כל יום מחדש שטרור זה לא רק נגד ישראל... יש משהו עוצמתי בכמות התיירים מכל העולם שנמצאים בו זמנית באותו מקום ובתקתקנות של ספקי השרות, בתחתיות, במסעדות, ובמלונות, כי אין מקום לטעויות. בניו יורק- Time is Money!

ניו יורק היא קלאסית למי שאוהב לחוות מקומות דרך הרגליים, כי הכל בה צפוף (כל פיסת נדל"ן בה שווה מיליונים)... יש כאלו שהקניות והמסעדות בה ירגשו אותם, אחרים יאהבו את התרבות המטורפת שיש לה להציע... ואני? פשוט מאוהבת!

קו החוף של מנהנטן מהצד המערבי של ההדסון

כשהתחלתי לתכנן את הטיול לעיר, פחדתי שהילדים ושרול לא יאהבו את העיר. אם הם לא יאהבו, זה אומר שבהמשך ניסע לשם פחות, וזה יבאס...
הנסיעה לשם היתה ארוכה מהצפוי-אולי בגלל החג, אולי בגלל הכבישים... הילדים כל הזמן שאלו: "אנחנו כבר בניו יורק?", "?Are we there yet", ואני עניתי: "כשתראו בניינים גבוהים, תדעו שאנחנו שם".

לקחנו חדר במלון על גדות ההדסון, משקיף על מנהנטן, נוף חלום.

תובנה מספר 1: לביקור בפעם הראשונה מלון מחוץ למנהנטן זה סבבה, בגלל הנוף והעלות היותר נמוכה, אבל זה בא על חשבון זמן מטרו להגעה לכל מקום, או במעברים על גשרים. כדאי לשקול לקחת מלון באזור הTime Square, במיוחד עם ילדים שההליכות מעייפות אותם דיי מהר...

ביום הראשון, חצי יום הלך על נסיעה. אחרי שפרקנו את התיקים בחדר, נסענו לאזור גראונד זירו להתרשם מהבריכות שעומדות במקום מגדלי התאומים... הילדים שאלו המון שאלות על השתלשלות הארועים באותו יום שחור, ואז הבנתי שעדיין מוקדם מדי להכניס אותם למוזיאון להנצחת ארועי ה-11 בספטמבר... לאורך הבריכות חקוקים שמות הקורבנות ובשמו של כל אחד שיום הולדתו חל באותו יום, נעוץ פרח.

משם צעדנו לגשר ברוקלין... עברנו עליו וחווינו את העוצמה של הגשר, של הנהר, של התנועה הרוחשת תחת רגלינו, של ביניני הזכוכית הגבוהים המנצנצים באור השמש השוקעת המשתקפת מהם. המשכנו לצעוד, עד שהילדים טענו שכואבות להם הרגליים והם נורא עייפים מהנסיעה... חזרנו למלון, שם הילדים נכנסו לבריכה לשעתיים, ושכחו שהם "נורא עייפים" (ובטח שלא זכרו שבעצם "כואבות להם הרגליים").

תובנה מספר 2: כמסתובבים עם ילדים צריך לעשות המון הפסקות, ולקחת נשנושי דרך לזריקות אנרגיה...

תובנה מספר 3: לפעמים זה חוקי להשתמש בפוקימון-גו בתור זרז מוטיבציה ליעד הבא :)

למחרת התחלנו את היום בעליה ל-One World Trade Center Observatory, פשוט WOW!
One WTC - הוא המגדל שהוקם ממש ליד המקום שבו מגדלי התאומים נפלו. 104 קומות המנשאות לגובה של כ-540 מטר, מציבות אותו היום בתור המגדל הכי גבוה בניו יורק ובארה"ב כולה.

העליה במעלית היא חוויה בזכות עצמה, הודות לאפקט המולטימדיה המוקרן על קירות המעלית. בזמן העליה, עפים בזמן לאורך 300 שנה של בניית העיר ניו יורק, ובזמן הירידה עפים מעל ובין הבניינים - מדהים! עשו את זה מדהים! שאפו!

כשמגיעים למעלה - הנוף עוצר נשימה. מפסל החרות בדרום, ועד האמפייר סטייט בילדינג ורוקפלר סנטר בצפון. במזרח, ברוקלין ושלושת הגשרים המחברים אותה למנהנטן, ובמערב ג'רסי סיטי ו-"אמא, הינה המלון שלנו!".
עם ראות של עד אינסוף, קל מאוד להעביר לילדים שיעור גאוגרפיה זריז של מהי מנהטן, מה כוללת העיר ניו יורק ומה הם הנקודות המרכזיות שבהם ביקרנו ועוד נבקר בהם...
נפלנו על יום בהיר ושימשי - וזאת כבר תובנה שלמדתי בעבר: לתצפית ממקומות גבוהים יש ללכת רק כשיום יפה בחוץ...

Statlen Island Ferry

אחר כך, המשכנו למעבורת חינמית שעיריית ניו יורק מקצה לטובת התיירים. חינמית? כן. מוזר? מאוד.
המעבורת יוצאת לכיוון Staten Island, עוברת ליד פסל החרות במסע שאורך 25 דקות ויוצא כל חצי שעה. נשארנו לאכול באי, וכשחזרנו כבר ירדה החשיכה וקיבלנו view מרהיב של העיר בלילה. הילדים כבר התחילו לעשות קולות של עייפים אבל שיכנענו אותם שכדאי עוד להגיע לTime Square, עם מסכי הענק והאנרגיות המטורפות שיש בנחילי האנשים שזורמים שם...

באימפריה של M&M - פתאום לא עייפים

תובנה מספר 4: צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו לא תיירים ונחזור עוד הרבה פעמים לניו יורק - אז אין טעם להעמיס הכל ביום אחד. המשכנו לTime Square והילדים נהנו במיוחד בחנות של M&M... אבל אנחנו נקרענו כבר. ההפגנות נגד טראמפ גרמו לתחתיות להיות עמוסות לעייפה,
עובדה שלא הקלה על החזרה. שרדנו.

מפקנקים בסנטרל פארק

למחרת הלכנו על רגוע, אכלנו ארוחת בוקר ארוכה במלון, ויצאנו לטיול רגלי קצר על קו החוף באזור המלון. שרולי ואני נהננו מהנוף הרומנטי של מנהטן, והילדים חיפשו פוקו-סטופים ופוקו-בולים בפוקימון-גו שלהם. הם טענו שבסוף שבוע הזה השיגו "המון נדירים" (פוקימונים כמובן)... נו שוין, אם הם מרוצים, גמני מרוצה... הם אוהבים את ניו יורק! ישששש! (לא חשובה מה הסיבה)

אחרי הצ'ק-אאוט עצרנו לפיקניק בסנטרל-פארק והמשכנו הביתה, עייפים אך מרוצים.

תובנה מספר 5: הסנטרל פארק לא יותר מדי מרשים אחרי שאתה גר בסביבה עם טבע כל כך משוגע.

תובנה מספר 6: להשאיר כוח לנסיעה חזרה. עדיף לתכנן ככה שרוב הנסיעה תהיה בשעות אור,
אחרת קשה מאוד... כמו לחזור מאילת להוד השרון כשעייפים, הדרך לא נגמרת.

נפרדנו מניו יורק, חזרנו לפינה השלווה שלנו בלקסינגטון...
ועכשיו רק חולמת על היום שאחזור לשם שוב :)