התרגשות רבתית אחזה בכולנו לקראת מעבר הגבול לקנדה. זאת הפעם הראשונה שאנחנו נוסעים לחוץ לארץ מאז שעברנו לחוץ לארץ. כולנו חיפשנו את דגל עלה המייפל האדום מתנפנף, ומירכתי הרכב שמענו את הילדים דנים בסוגיות לאום עמוקות:
- איך ילדים בגן אמורים לצייר דגל עם ציור כל כך מורכב כמו עלה מייפל?
- מה יותר פשוט לצייר: מגן דויד ושני פסים כחולים, או את דגל ארה"ב על כל 50 כוכביו והרבה פסים אדומים?
כן, לא קל להיות ילד…
התקרבנו למונטראול דרך גשרים אימתניים ונמלים עם אגורנים גדולים. עד מהרה הבנו שממש לא פשוט להסתדר עם שתי מפלצות ה- RV באזורים צפופים ובתוך ערים, על אחת כמה וכמה כשהכל בצרפתית!
אבל הכל! הכל! בצרפתית!
אין מילה אחת באנגלית. נאדה. גורנישט.
 |
| משחקים במחבואים... |
עד כדי כך היה מבלבל, שהיו כבישים שלא היינו לגמרי בטוחים אם בכלל מותר לנו להכנס אליהם.
לאחר מילוי מקררים בוולמארט המקומי, נסענו ללינת לילה בפרברי מונטראול ב- Camping Alouette
בוקר היום השישי: מונטראול - הגנים הבוטאניים והעיר העתיקה
עם הקראוון מתקרבים לתחנת ה-T הקרובה ונוסעים לגנים הבוטאניים.
יש שם חממות נחמדות, וגם מתחם של עצי בונסאי ננסיים. כמו כן, לא מעט פינות חמד לפיקניק ומנוחה עם הרבה טבע וירוק מסביב. למרות זאת, התלהבות גדולה לא נרשמה בקרב המשפחות, אפילו נשמעו טענות על שיעמום...
המתחם שקצר את ההצלחה היה מתחם של אומן בשםPatric Dougherty, שעבודותיו מוצגות בכל העולם ביותר מ-250 מייצגים. פטריק, מפסל בעזרת ענפי ערבה שבצעירותם הם רכים וגמישים- לכן קל יחסית לשזור אותם- אך לאחר שהם מתייבשים הם הופכים לקשים ועמידים, כך שממש ניתן לטפס עליהם והם נשארים איתנים. במקום היו פזורים מבוכים מענפי ערבה, ומספר קונסטרוקציות שנראו כמו בתי תפילה. בנוסף, הילדים התנסו בשזירה עצמית במתחם שנועד להתנסות המבקרים. היה ניראה שאחרי שניתנה להם ההזדמנות לשזור בעצמם, הם הסתכלו על האומנות בעיניים אחרות.
משם המשכנו עם ה-T לעיר העתיקה. עיר מוקפדת ונקיה ששמה דגש על עיצוב. עיצוב הכניסה לבתי המלון עם פסלים אמנותיים, עיצוב של אדניות פרחים מעניינות...רגע זאת לא אדנית פרחים! אלו צמחי תבלין! איזה רעיון מדליק ומקורי.
בכניסה לכנסיית נוטר-דאם עשינו אתנחתא, ואישה ישראלית מצחיקה עשתה בוק לשבט פלמיתאי.
היה נחמד להחליף חוויות בשפה קלה וזורמת…
המשכנו דרך רחוב Saint Paul, העטור בגלריות אומנות. חלקן היה כל כך מעניינות, שאפילו הילדים ביקשו להכנס ולא להסתפק במוצגי החלון.
את היום קינחנו במבוך שונה מכל מה שהייתי בו עד היום.
SOS LABYRINTHE הינו מבוך אינטראקטיבי בתוך האנגר ענק, שבו הילדים צריכים לעבור במסלולים העוברים דרך ארגזי עץ ומכליות, דרך סורגים ועמודים מתנפחים. בדרכם ליעדי המבוך, הם נפגשים עם דמויות הזויות שמכוונות או מבלבלות...היה מוצלח מאוד וכולם היו מרוצים.
 |
| הגשר והאומגה בראש המפל |
לינת לילה בחניון יבש באחת מחניות וולמארט.
בדרכנו לקוויבק עצרנו בParc De La Chute Montmorency. מפלי מונטמורנסי גבוהים ממפלי הניאגרה בכ-30 מטר והם בהחלט מרשימים.
כבר בכניסה, הגדולים קלטו שיש אומגה העוברת מעל המפל. אומגה המתחילה בגדה אחת ומסתיימת בנגדית. גאיה וגיתי היו בעד, ויובל שכנעה את ליאור דיי בקלות שהן גם מצטרפות. יאיר ואני התנדבנו בשמחה להיות הכח המאסף; אם כי היה לי ברור שליאור תתחרט באיזשהו שלב כי יש לה פחד גבהים.
 |
| נחגרות לקראת האומגה... |
שלב ראשון: רישום ותשלום - ליאור עדיין בעד.
שלב שני: חגירת הרתמות וסגירת אבזמים - ליאור עדיין בעד (מוזר).
שלב שלישי: צעידה לנקודת היציאה - ליאור קצת מלבינה אבל עדיין בעד (מפתיע).
שלב רביעי: עליה למגדל השיגור - רואה את ליאור מתחזקת מהעידוד של כל החבר'ה הגדולים (ואני ממש גאה בה).
שלב חמישי: גאיה וגיתוש יוצאים לדרך וליאור לא מתחרטת. 50 שניות של גלישת חבל מרהיבה.
שלב שישי: ליאור ויובל יוצאות לגלישה (ואני רק מקווה שזאת תרשם אצלה כחוויה חיובית).
שלב שביעי: בתום 50 השניות, יובל מגיעה לנקודת העגינה בקצה השני, אבל ליאור נתקעת באמצע - מסתבר שהמשקל שלה היה נמוך מדי ולכן התנופה לא הספיקה למשוך אותה עד הסוף. היא תלויה בין שמיים וארץ מעל המפל האימתני הזה ולי הלב מפסיק לפעום מרוב דאגה לגוזלית שלי.
שלב שמיני: אחד המפעילים יוצא לחלץ אותה, והיא מגיעה לחוף מבטחים. פיווו...עכשיו אני הראש מתפנה לגלישה שלי.
באמת כיף גדול - נוף עוצר נשימה, וגלישה כייפית שמסתיימת מהר מדי. אני רצה אל ליאור כדי להבין איך היא מרגישה, ומסתבר שעבורה זה היה חלום שמתגשם.
"תמיד רציתי לעוף כמו מלאך" היא אומרת.
אני מאושרת.
המתחם שקצר את ההצלחה היה מתחם של אומן בשםPatric Dougherty, שעבודותיו מוצגות בכל העולם ביותר מ-250 מייצגים. פטריק, מפסל בעזרת ענפי ערבה שבצעירותם הם רכים וגמישים- לכן קל יחסית לשזור אותם- אך לאחר שהם מתייבשים הם הופכים לקשים ועמידים, כך שממש ניתן לטפס עליהם והם נשארים איתנים. במקום היו פזורים מבוכים מענפי ערבה, ומספר קונסטרוקציות שנראו כמו בתי תפילה. בנוסף, הילדים התנסו בשזירה עצמית במתחם שנועד להתנסות המבקרים. היה ניראה שאחרי שניתנה להם ההזדמנות לשזור בעצמם, הם הסתכלו על האומנות בעיניים אחרות. 
משם המשכנו עם ה-T לעיר העתיקה. עיר מוקפדת ונקיה ששמה דגש על עיצוב. עיצוב הכניסה לבתי המלון עם פסלים אמנותיים, עיצוב של אדניות פרחים מעניינות...רגע זאת לא אדנית פרחים! אלו צמחי תבלין! איזה רעיון מדליק ומקורי.
