יוצאים לדרך חדשה...

To make a long story short:
זה היה השבוע הכי קשה בחיי!

אבל... צלחנו אותו, עכשיו מאחורינו ויש תחושת אופטימיות שמעכשיו דברים ילכו קל יותר. בואו לא נתבלבל, יהיו רגעים "מאתגרים", יהיו רגעים מתסכלים, אבל! הם לא יהיו בכזו אינטנסיביות ועייפות כמו בשבוע הראשון לנחיתה ביונייטד-סטייטס-אוף-אמריקה. החוויות כבר מתחילות להיערם…

הטיסה היתה חוויה של פעם בחיים - כבר הודעתי לילדים שכזאת טיסה לא תהיה עוד פעם.
אז מה היה לנו שם:

• תורים קצת יותר קלים בביזנס (נתב"ג עמוס לעייפה בנופשונים של החופש הגדול).
• לכל אחד מאיתנו כבודה בת שתי מזוודות + טרולי+תיק גב+מצלמה רגילה+מצלמת ווידאו אחת.
  נא להתפקד: בעל, שלושה ילדים, 20 תיקים ושתי מצלמות.
• ביזנס חלק ראשון (נתב"ג - רומא):
  אז הכסא של המושב קצת יותר רחב, והאוכל עם סכום רב פעמי - נו? על מה כל הרעש? בשביל זה אנשים משלמים כפול?
• לאונץ' (טרקלין) ברומא: אוקי - זה כבר מסביר למה אנשים משלמים קצת יותר...(טחנו שם בלי הכרה, טבענו בכורסאות מפנקות וכמעט פספסנו את טיסת ההמשך)
• ביזנס חלק שני (רומא - בוסטון): שלא יגמר לעולם! רוצים לישון אבל לא רוצים לפספס את החוויה! אליטליה במיטבה, ביזנס מפנק במיוחד, שרות יוצא דופן, ארוחות עם מנות קדם-ראשונות, ראשונות, שניות, עיקריות וקינוח - עליו כבר ויתרנו כי פשוט כבר לא יכולנו...היה טעיייייייים! טעים! ברור לי איך המטוס המריא - לא ברור איך נחת עם כזה עודף משקל...
• לסיום קטע מביך: במחלקה ראשונה כל המטוס מחכה לך שתצא ראשון - לכן, כדאי לארגן את התיקים לפני הנחיתה! (אבל אף אחד לא סיפר לנו את זה קודם) רק כשיצאנו קלטנו שבעצם, מטוס שלם עוכב עד שמשפחת אמתי תואיל בטובה לאסוף את כל הפקלאות...לא נעים!

נחתנו!
עייפים ורצוצים לביקורת גבולות (וויזות ומכס) - תור למות! והינה נגמרה לנו הטבת הVIP :(
חיכינו חיכינו, בכינו בכינו והגענו לביקורת לפקיד חמור הסבר. אז, ליאור הרגישה שעולה לה- היא יודעת כשזה מגיע. מניסיון. אחרי 30 שניות כבר היה דלי לידה מוכן לקליטה, הפקיד כבר לא היה כל כך חמור סבר, העיקר שנלך משם…

אז, הגיעה סטירת הלחי הראשונה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות:
דמיינו תמונה: 10 מזוודות, 5 טרולים, 5 תיקי יד וגם שתי מצלמות, 3 ילדים גמורים ושני הורים מבולבלים. עומדים בנמל התעופה ולא מבינים - לאן נעלם הוואן שהזמינו לשדה כדי להביא את הכבודה הרבה לדירה השכורה? תשובה: הוואן הבריז!
מפה לשם, סאגה מקצרת חיים ומציאת רכב חלופי, תוך בילוי של עוד כשעתיים בשדה עם חברה שדרשה חיוב חוזר וגם חייבה למרות שלא השתמשתי באף אחת משרותיה...הקטנים איתי בהסעה של הוואן והמזוודות, שרול עם יובל הנווטת ברכב שכור, הנווטת נירדמה תוך דקה וחצי - מסכנונת...ניגמרה...פריקת מזוודות והעמסת כל הילדים הישנים על רכב שכור לכיוון המלון (Aloft) לא לפני הכרות חטופה עם השכנים החמודים מיכל ורון פרי שאירחו 2 ילדים ישנים בביתם עד ששרול הגיע עם הרכב השכור…

התעוררנו לבוקר חדש - יום חדש - מרגישים כמו בטריה טעונה חלקית, אבל עוד עובדת…
פצחנו בארוחת בוקר כיפית בבית קפה ליד המלון Artistry on the Green והמשכנו להתארגנויות.

אחרי יומיים במלון נכנסים לבית כמעט ריק, ומגלים שזה דיי מגניב לעשות פיקניקים על הפרקט באמצע הסלון.

יצאנו לשבוע מלא הצטיידות, כאשר המטרה בטופ-פריוריטי היא מציאת מזרנים ומיטות.
Ikea, Jordan's Sleepys, Bed Bath & Beyond...בינתיים ישנים על מתנפחים ומזרון מהשכנים המפנקים שלנו, קרינה ורועי לוריה.
בין לבין, משלוח מאיקאה שהתעכב יום, והגיע למחרת באמצע הלילה. טלפון עם תלונה - קיבלנו זיכוי על המשלוח. מה? לא מתווכחים איתך? לא שואלים שאלות? אז זהו, שלא! אם אתה הלקוח ואתה לא מרוצה תקבל את כספך חזרה .בלי שאלות ועם הרבה התנצלויות. מדהים.

הילדים נרתמים לבניית המדפים, המיטות, השולחנות והשידות...מפתיעים.

תוך כדי סידורים מבינים שהסדר חשוב!
לא סדר הבגדים בארון כי אין הרבה ארון - אלא הסדר שדברים קורים!

• אין ללכת לבקש משלוח לפני שיש לך כרטיס סים מקומי לשיחות - לא לdata, כי אחרת לא יוכלו לתאם משלוחה.
• אין ללכת לבקש תוכנית לסלפון סלולרי (או פתיחת חשבון אשראי) אם אין לך social security number כי הם חייבים זאת.
• אין ללכת לחפש רכב ליסינג אם אם לך credit history (או שתשלם ריבית קצוצה).
• אין מה ללכת לרשום ילדים לבית ספר תיכון אם לא קבעת פגישה באימייל קודם (בחטיבה זה עובד אבל כדאי שיהיה לך תעודת לידה של הילדה, ביסודי לא צריך בכלל תעודה - פספורט מספיק…כל מקום וחוקיו, כל מקום ומסמכיו וכמות הפעמים שרשמתי את הכתובת היתה יותר מכמות הפעמים שחתמתי את שמי כשלקחתי משכנתא…)

בדקנו את הצ'יפוטלה וחשבנו על VP (עידו שילון ובצדק) :)
בדקנו את five guys - אבל חשבנו על מסתם עורקים - פשוט טעים והכי ג'אנק שיש!
בדקנו את הפיצה השכונתית וחשבנו על מסתם עורקים נוסף - כי כמות הגבנ"ץ שהם שמים היא לא הגיונית.

הולכים לסופרמארקט ומתבלבלים מכל השפע וכמויות היוגורטים, הגבינות, הלחמים והאוכל בכלל. ואז כשמחפשים את אגף הדאודורנטים מבינים שזה מן אגף זנוח ומאוד לא מפתה...דאודורנט-ספריי בכלל מוקצה פה מחמת מיאוס - למה?כי הוא פוגע באוזון…

האמת שחיוניות הדאודורט יורדת פלאים כי מזג האויר ממש נעים וכמעט לא מזיעים. הקיץ פה משולב בהמון גשמים קלים כאלו שמצננים את האוויר...יש ימים קרירים ומעוננים ויש ימים חמים יותר שהטמפרטורות מגיעות מקסימום ל-30c-32c ...המקומיים מתעלפים ואנחנו מחייכים...בטח בנובמבר זה יתחלף...צוחק מי שצוחק אחרון…בלילה, אנחנו, כבר מתכסים בפוך...

אנחנו חיים ומסתובבים בתוך טבע, מהחלונות רק ירוק משובב נפש...ארנבות, סנאים וצ'יפמאנקס (מין סנאי מיניאטורי בלי זנב) מסתובבים לנו בגינה ועומרי מנסה לאמץ אותם אבל הם בורחים...הרחובות כל כך יפים ולפעמים מרגישים שנוסעים בתוך סרט הוליוודי שבו בין עצי היער פזורים בתים ציוריים וזה לא נתפס בתודעה שאנחנו ממש גרים כאן… האוויר פה נקי כל כך ומוצאים עצמנו מנפחים את הריאות לנשום עוד ועוד…
השקט ברחובות הפנימיים פשוט מכאיב באוזניים ואחרי 9 ימים כאן עדיין לא מצליחה להתרגל לשקט. לפעמים מרגיש כאילו אנחנו במקום בלי אנשים ובלילה בכלל מרגיש כמו עיירת רפאים…

יש המון קטעים קשים ומתישים:
טלפונים לנותני שירות כמו כבלים, טלפון, אינטרנט, איקאה (משלוח שלא הגיע) - המון זמן על הקו.
הבנה של כל האפשרויות וכל החבילות זה גם עניין לדוקטורט…
צריך לזכור גם לשנות כתובת בבנק ולהרשם לשרותי החשמל, לרשום לבתי הספר של הילדים, לעשות חבילה עם 012 על מנת שיהיה מספר ישראלי להתקשר אלינו ואנחנו נוכל להתקשר לישראל…

עוד מגלים שיש עוד 2-3 משפחות ישראליות נחמדות במתחם שבו אנחנו גרים עם ילדים שמתאימים יותר לעומרי - אז הוא כבר יוצא מהבית לבד והולך לבקר חברים או שהם באים אליו - ממש כמו בקיבוץ..
(לא בכדי למתחם קוראים "הקיבוץ" כי הוא תחום במדשאות ועצים עם שירותי פינוי שלג ותיקונים והילדים רצים בין הבתים בלי פחד ממכוניות או מכבישים)

ברקע יש ילד שקודח: אופניים, אופניים, אופניים, אופניים...הבטחנו אופניים מיד כשנגיע לבית החדש ואחרי שיהיו מיטות לכולם…ובכן, הבטחות צריך לקיים. אז, קנינו אופניים+קסדה+אורות מנצנצים+מד מרחק ומהירות=ילד מאושר!
נגמרו החפירות לעת עתה.

היום הלכנו למשרדי ה- social security administration כדי להוציא social security number...שם הרגשנו ממש בבית! תורים של מיליון אנשים ו10% מכל העמדות פתוחות לקבלת הקהל. למה? ככה. התייבשנו שם כמעט כל היום ומדי פעם יצאנו להוסיף עוד קוארטרים (Quarter) במדחן…
באופן בלתי מוסבר שרולי (ויזת L2) קיבל אישור מיידי להמשך התהליך ואילו שלי נכנס למצב hold עד שיעברו 10 ימים מלאים מהרגע שנכנסנו לארה"ב (ויזת L1). למה? ככה. עברו 9רק ימים אבל למיטב זכרוני שרול ניכנס איתי למדינה באותה טיסה...

משתדלים להוציא את הילדים מכל הברדק של הקליטה אז קפצנו עם משפחת פרי למיני גולף בוולסלי מקורה שכולו באולם חשוך וכל התפאורה והחלקים מוארים באולטרא-סגול GlowGolf ...אחר כך גם נכנסו למבוך לייזר שקוצב לך זמן...מהר מאוד מצאו איך לעבוד על המערכת ולעשות שיא זמנים בלי לעבור את כולו - תחמנים!

הילדים עוד קצת מצליחים לתקשר עם הארץ, אני רוצה לדבר עם המשפחה והחברים ולא מצליחה - בינתיים ממש נעלמתי וזה ממש לא בסדר - מקווה שיבינו את הטירוף שאנחנו נמצאים בו…

בינתיים שולחת בלוג עדכון - בהמשך יגיעו גם טלפונים...מתגעגעת נורא! אוהבת המון!

כמה מרחבים יש בסלון כשהוא ריק!

הצ'יפוטלה של VP

כל הריצפה היא החדר של יובל - בינתיים אין באלאגן

מפקנקים בסלון

פורקת את הכבודה...

צ'יטה בלב ובנפש!

נמרי נירדם בטיסה הטראנס-אטלנטית

מובילים מזרונים-עומרי "חבוי" מאחור

בודקים ספות באיקאה...