מרחוק חווים דברים אחרת...בטוב וברע.
התמודדות עם אבל על חבר שהיכה בו הסרטן - מרחוק זה לא יותר קל כשהמחשבות רצות והתחושה שהייתי רוצה להיות שם יותר עם משפחתו ולנחם יותר, וכל מה שנישאר לי זה להישאר חסרת אונים, חסרת יכולת לחבק. באופן בלתי מודע, מצאתי עצמי חושבת ימים שלמים על איך להקל מעט על הכאב, ולא הגיע מזור לתחושות אלו.
גרי רשב"א, יהי זיכרך ברוך. רק זיכרונות טובים יש לנו ממך, איש יקר ומיוחד, מלא בחיוביות אין קץ. השארת אחריך מורשת מרשימה ומשפחה מקסימה. אוהבים אתכם מאוד!
הקשר עם ההורים שלי בארץ היה טלפוני, כמעט יומיומי: פינג קצר לאמא כל בוקר, בדרך לעבודה, לוודא שכולם בסדר ושמזג האוויר בבאר-שבע מתנהג כצפוי.
בביקורם פה, זה היה ניראה אחרת לגמרי. אמנם בבקרים לא הספקתי להחליף איתם מילה, אבל כל ערב ישבנו וקשקשנו כאילו לא התראנו שנתיים...גם בסופי השבוע מצאתי עצמי מדי פעם מבלה ומטיילת איתם, כמו שלא קרה לנו בארץ. זמן איכות רק שלנו, בלי תוספות ובלי הילדים. אני והם, הם ואני. וזה נעים, כי זה נותן לי להיות שוב הבת הקטנה שלהם. לא אמא של הנכדים שלהם. ממש כמו פעם...
גם הנכדים קיבלו זריקה מרוכזת של סבא וסבתא...שיחקו 8 וחצי, חלומות, וטאקי (עומריקי תמיד ניצח את סבתא) התמסרו בכדור והרכיבו לגו עם סבא. בצד הקולינרי טעמו מדי שבוע את המרק הירוק המפורסם והקציצות ברוטב של סבתא ואת האורז עם האפונה של סבא. התחבקו הרבה וקשקשו...
התמודדות עם אבל על חבר שהיכה בו הסרטן - מרחוק זה לא יותר קל כשהמחשבות רצות והתחושה שהייתי רוצה להיות שם יותר עם משפחתו ולנחם יותר, וכל מה שנישאר לי זה להישאר חסרת אונים, חסרת יכולת לחבק. באופן בלתי מודע, מצאתי עצמי חושבת ימים שלמים על איך להקל מעט על הכאב, ולא הגיע מזור לתחושות אלו.
גרי רשב"א, יהי זיכרך ברוך. רק זיכרונות טובים יש לנו ממך, איש יקר ומיוחד, מלא בחיוביות אין קץ. השארת אחריך מורשת מרשימה ומשפחה מקסימה. אוהבים אתכם מאוד!
הקשר עם ההורים שלי בארץ היה טלפוני, כמעט יומיומי: פינג קצר לאמא כל בוקר, בדרך לעבודה, לוודא שכולם בסדר ושמזג האוויר בבאר-שבע מתנהג כצפוי.
בביקורם פה, זה היה ניראה אחרת לגמרי. אמנם בבקרים לא הספקתי להחליף איתם מילה, אבל כל ערב ישבנו וקשקשנו כאילו לא התראנו שנתיים...גם בסופי השבוע מצאתי עצמי מדי פעם מבלה ומטיילת איתם, כמו שלא קרה לנו בארץ. זמן איכות רק שלנו, בלי תוספות ובלי הילדים. אני והם, הם ואני. וזה נעים, כי זה נותן לי להיות שוב הבת הקטנה שלהם. לא אמא של הנכדים שלהם. ממש כמו פעם...
גם הנכדים קיבלו זריקה מרוכזת של סבא וסבתא...שיחקו 8 וחצי, חלומות, וטאקי (עומריקי תמיד ניצח את סבתא) התמסרו בכדור והרכיבו לגו עם סבא. בצד הקולינרי טעמו מדי שבוע את המרק הירוק המפורסם והקציצות ברוטב של סבתא ואת האורז עם האפונה של סבא. התחבקו הרבה וקשקשו...
שרולי עבד הכי קשה בהסעות והקפצות אבל הוא עבר זאת בגבורה (בשאיפה שבהמשך יהיה לנו עוד רכב ואני אוכל להוריד ממנו עומס).
הם חסרים לי עוד לפני שחזרו לארץ.
הם חסרים לי עוד לפני שחזרו לארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה