אחים שלי! - חלק ראשון (הפגישה)

אני אוהבת את המקום שאנחנו נמצאים, אני אוהבת את מה שעובר על התא המשפחתי שלנו, אני אוהבת את מערכת החינוך פה, בסה"כ מרוצה. אבל... עברה כבר כמעט שנה מאז שאנחנו כאן והגעגוע למשפחה בארץ ולחברים לא מרפה...לא נחלש...לא מתקהה...

ה-whiteboard מוכן

ביום שבו הודיעו לי שני אחיי הגדולים שהם מגיעים לביקור, ליבי זינק מרוב אושר. בהמשך הודיעו ההורים שכבונוס, גם הם מגיעים. חיכיתי בסבלנות עד יום הנחיתה. שם, כבר איבדתי את זה... מהרגע שנחתו בLogan (שדה התעופה של בוסטון), ועד שהופיעו בכניסה לביתנו, הסתובבתי בבית כאחוזת טירוף... הזמן פשוט עמד מלכת, ואני רק רציתי שיגיעו כבר!!!

ההתרגשות בשיאה.

אז לא הבנתי שלכל שבת יש מוצאי שבת, אז לא הבנתי שכל חגיגה מסתיימת בסוף, אז לא הבנתי שהפרידה תהיה פי אלף קשה ושאקווה שישכחו אצלי משהו, רק כדי שיחזרו לעוד כמה דקות של 'אחים והורים'...

אז מה בתוכנית? לנסות לגעת בכל היופי שסביבנו, אבל בעיקר להיות הרבה יחד. לכן, גם כשהיתה סופת ברקים ורעמים וגשם זלעפות, רק חזרנו וטענו ש...
"We laugh in the face of thunderstorm" (בהשאלה ממלך האריות הצוחק בפני הסכנה)

החיוך אומר הכל!

אלונו, אחי הגדול, קיבל עד מהרה את השם "גאלונו" בעיקבות פרסומות על מחירי הדלק בגאלון -מה שהעלה את הדיון: למה בUnited State of America הכל חייב להיות כל כך אחר? מייל ולא ק"מ, פאונד במקום ק"ג, פרנהייט במקום צלסיוס, ובכלל, למה הם מסתבכים עם אנגלית ולא עוברים לעברית? :)

נדבו, אחי הצעיר (הגדול ממני ב-3 שנים), עד מהרה חזר לכפכף אותי, ושוב נתן לי להרגיש אחותו הקטנה... הם שוב דאגו לי וגוננו כאילו אני עדיין בת 12... ימים שלמים צחקתי עד שכאבו לי הלחיים, והיו גם שיחות עומק משפחתיות על כל מה שזז. היה הרבה זמן איכות. חלום שנגמר מהר מדי!

חיבוק סבתא-נכדה

הילדים חוו הרבה זמן כייפי עם הדודים - היה צריך להשלים שנה שלמה של מרחק, מרחק פיזי - לא מרחק שבלב! סבא וסבתא התבוננו על המתרחש וראו עליהם שהם רוויים נחת...

עומרי ונדבו ניהלו דיאלוגים שלמים באנגלית... גם התעכבו על הדיוק שבהגיית מילים עם המבטא הנכון, ועד מהרה הבנו שעומרי היחיד שבאמת מצליח לדבר במבטא אמריקאי נקי...
הם דיסקסו מילים חדשות כמו larva (זחל) ונסעו על ה-hover-board סביב השכונה...
יובלי ואלונו הפליגו בדיונים על נושאים בוערים כמו השכלה, הבדלי תרבות והסברה ישראלית...

ליאורי היתה כל כך מחוברת אליהם שלא הפסיקה להתחבק ולצחקק עם הדודים המאאאגניבים!

נדבו והדגל

ושרול?
היה מבסוט מזה שנתתי לו קצת שקט ממני, ונסעתי איתם לניו יורק לארבע ימים שלמים!

משוטט על ההובר-בורד ברחבי הסלון...

חיבוק אבא-בת

אח שלי...

גיסנו...

שרול מפנק בשקשוקה

טקס פתיחת חבילות מאמאזון

כותבים "נקודות" של כל הדברים שלא רוצים
לשכוח לדבר עליהם

ביקור במוזיאון המדע (בלעדיי) - אפשר להסתובב שם שעות ולא לראות את כולו...
חוויה דרך התנסויות, גם לילדים ממש גדולים :)