יום שני, 12 בספטמבר 2016

יומולדת.

יומולדת ראשון בניכר...

תמיד יום-הולדת הוא יום ריגשי אצלי, לא ברור לי למה... ורוב הגברים לא מבינים למה לעשות עיניין מיומולדת... "הרי זה בסך הכל עוד יום בשנה...", "אז מה אם לפני מיליון שנה נולדת בו?"

כמויות האנרגיה שאתה מקבל מהסביבה בלייב, בווצאפים, בפייס (ואני לא חיית פייס), בטלפונים, בחיבוקים ואיחולים מטעינים אותך עד השנה הבאה...זה תמיד נורא כיף! זה מזכיר לך שאוהבים אותך...

הפעם זה היה שונה... דן (יו יו בראד'ר), היה הראשון שחיכה לחצות ודקה בישראל כדי לאחל מזל טוב למרות שכאן עוד הייתי שנה צעירה יותר, למשך 7 שעות נוספות...ומאותו רגע, ערב לפני היום המיוחל, הזדחלה לה עצבות תהומית לליבי...לא ממש הבנתי מה עובר עלי וקיוויתי שעד הבוקר אתאושש...

למחרת, התעוררתי לכמויות מטורפות של פירגון (דרך המדיה האלקטרונית) מכיוון ארצנו הקטנטונת מכל המשפחה, החברים, הצ'יטות והקולגות מאקסלייט. כל אלו גרמו לי לגעגוע ועצבות אף גדולה יותר בהבנה ש: וואלה אנחנו נורא נורא נורא רחוקים, וחיבוקים וחיוכים מכל האנשים החשובים האלו אני לא אקבל היום!

יצאתי מאוחר לעבודה אחרי שעניתי לכל המברכים היקרים וקיוויתי שברגע שאשקע בעבודה אשכח מהשטות הזו שניקראת "יום-הולדת"....זהו, שזה לא קרה...היה יום זוועה!

ואז הגעתי הביתה, מעוכה ורק הפיזוז של שרול והילדים במחרוזת שירי היומולדת המשפחתיים (תודות לגיסתי שרון) הצליחו להעלות חיוך קטן על פניי...

ואז...צילצול בפעמון הדלת...
"בטח חברים של נמרי באו לקרוא לו לרכב על האופניים" - חשבתי לעצמי...

ופתאום נכנסות פנימה שלוש יפיפיות, אביגיל, דנה וחברתה. כמו משב רוח רענן, מפוצצות באנרגיות אין קץ, ועוברות כמה שניות עד שאני מצליחה להבין שהן באו להוציא אותי לבילוי יומולדת...ואז כבר נפתחו הסכרים והתחילו הדמעות של כל מה שהצטבר לי באותו יום וכל דכאון היומולדת נשטף החוצה והתפוגג...

יצאנו לפאב-מסעדה, אוכל, אלכוהול והרבה צחוקים של בננות...היה משובח ומרומם נפש וחזרתי מאושרת בסוף יומולדתי הארבעים ומשהו! תודה אביגיל, דנה ומזל! תודה גם לכל האנשים שזוכרים אותי גם בקצה השני של העולם!! אוהבת אתכם!

מסקנה:
כניראה שאני מכורה לחיבוקים :)





ממשיכים לכייף גם בלי סיבה עם הגנסים.

9 תגובות:

  1. הי אהובה, הצלחת להביא גם אותי על סף דמעות אבל איך אומרים? סוף טוב, הכל טוב!
    נותר לנו רק לאחל לך מכל הלב שתיהיה שנה מופלאה, מפתיעה ובעיקר מאודדדד מאושרת, ונכון, גם מהקצה השני של העולם, אוהבים אותך המון ותמיד, עם או בלי "יומולדת חגיגה נחמדת..."

    השבמחק
  2. אצלי זו לא חווייה כל כך קשה א. כי אני בן וב. כי אני בדנייאל.
    אבל !!!
    הכי אני לא סובל ביומולדת (ולמען האמת בכל תאריך שמציין משהו "חשוב" כביכול) זה ששואלים אותי: "נו, אז מה עשיתם לכבוד היומולדת ???"

    מנצל את ההזדמנות לשלוח אהבה וחיבוקים 3> ותזכרי שמה שחשוב זה לא הגיל אלא התרגיל (זה אמנם משפט של תרח אבל המסר ברור).

    השבמחק
  3. (ואגב, קיבלתי עדכון במייל שיצא הפוסט)

    השבמחק
  4. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  5. מותק.... מזל טוב, איזה כיף שפגשת את אביגייל וישגב. תמסרי להם המון נשיקות וכשהם באים גם אני רוצה לראות אותם לא רק אופיר
    איזה כיף של יום הולדת, שוב המון מזל טוב יקירתי
    עומרית

    השבמחק
  6. ועוד משהו, בדיוק חשבתי על השיר הזה על תמיכה וחברות והקטע הזה בדיוק עלייך:
    ...
    Sail on Silver Girl
    Sail on by
    Your time has come to shine
    All your dreams are on their way
    See how they shine
    ...
    אנחנו איתך !

    השבמחק
  7. אחותי מזל טוב !
    גם אני קבלתי עדכון על הבלוג אז זה עובד
    יש לך בלוג מקסים שמעביר את התחושות שלכם בצורה טובה, תמשיכי לעדכן
    בהצלחה בלימודים לאחיינים החמודים שלי ובכלל שתמשיכו להנות ולצבור חוויות
    מתיי אמרת שאתם חוזרים ? :)

    השבמחק
  8. שרי יקרה , הצלחת לרגש גם אותי . אכן יום הולדת בנכר זה יום שלא פשוט לעבור. זוכרת שגם לעומרי צריך להיות יום הולדת בקרוב . לא? מאחלת לך ולו המון מזל טוב , שתהיה לכם שנה מדהימה בבוסטון . בנתיים אני עוקבת ורואה שאתם עושים חיים. כל ההתחלות קשות ואין לי ספק שאחר כך יהיה קל יותר.מקווה אולי לבקר עם הילדים בקיץ הבא . :-) ד״ש חם לעומרי מסער (שהיה אתו בכיתה בהוד השרון ) וד״ש לישראל . פנינה ( אמא של סער )

    השבמחק