יומולדת ראשון בניכר...
תמיד יום-הולדת הוא יום ריגשי אצלי, לא ברור לי למה... ורוב הגברים לא מבינים למה לעשות עיניין מיומולדת... "הרי זה בסך הכל עוד יום בשנה...", "אז מה אם לפני מיליון שנה נולדת בו?"
כמויות האנרגיה שאתה מקבל מהסביבה בלייב, בווצאפים, בפייס (ואני לא חיית פייס), בטלפונים, בחיבוקים ואיחולים מטעינים אותך עד השנה הבאה...זה תמיד נורא כיף! זה מזכיר לך שאוהבים אותך...
הפעם זה היה שונה... דן (יו יו בראד'ר), היה הראשון שחיכה לחצות ודקה בישראל כדי לאחל מזל טוב למרות שכאן עוד הייתי שנה צעירה יותר, למשך 7 שעות נוספות...ומאותו רגע, ערב לפני היום המיוחל, הזדחלה לה עצבות תהומית לליבי...לא ממש הבנתי מה עובר עלי וקיוויתי שעד הבוקר אתאושש...
למחרת, התעוררתי לכמויות מטורפות של פירגון (דרך המדיה האלקטרונית) מכיוון ארצנו הקטנטונת מכל המשפחה, החברים, הצ'יטות והקולגות מאקסלייט. כל אלו גרמו לי לגעגוע ועצבות אף גדולה יותר בהבנה ש: וואלה אנחנו נורא נורא נורא רחוקים, וחיבוקים וחיוכים מכל האנשים החשובים האלו אני לא אקבל היום!
יצאתי מאוחר לעבודה אחרי שעניתי לכל המברכים היקרים וקיוויתי שברגע שאשקע בעבודה אשכח מהשטות הזו שניקראת "יום-הולדת"....זהו, שזה לא קרה...היה יום זוועה!
ואז הגעתי הביתה, מעוכה ורק הפיזוז של שרול והילדים במחרוזת שירי היומולדת המשפחתיים (תודות לגיסתי שרון) הצליחו להעלות חיוך קטן על פניי...
ואז...צילצול בפעמון הדלת...
"בטח חברים של נמרי באו לקרוא לו לרכב על האופניים" - חשבתי לעצמי...
ופתאום נכנסות פנימה שלוש יפיפיות, אביגיל, דנה וחברתה. כמו משב רוח רענן, מפוצצות באנרגיות אין קץ, ועוברות כמה שניות עד שאני מצליחה להבין שהן באו להוציא אותי לבילוי יומולדת...ואז כבר נפתחו הסכרים והתחילו הדמעות של כל מה שהצטבר לי באותו יום וכל דכאון היומולדת נשטף החוצה והתפוגג...
יצאנו לפאב-מסעדה, אוכל, אלכוהול והרבה צחוקים של בננות...היה משובח ומרומם נפש וחזרתי מאושרת בסוף יומולדתי הארבעים ומשהו! תודה אביגיל, דנה ומזל! תודה גם לכל האנשים שזוכרים אותי גם בקצה השני של העולם!! אוהבת אתכם!
מסקנה:
כניראה שאני מכורה לחיבוקים :)
תמיד יום-הולדת הוא יום ריגשי אצלי, לא ברור לי למה... ורוב הגברים לא מבינים למה לעשות עיניין מיומולדת... "הרי זה בסך הכל עוד יום בשנה...", "אז מה אם לפני מיליון שנה נולדת בו?"
כמויות האנרגיה שאתה מקבל מהסביבה בלייב, בווצאפים, בפייס (ואני לא חיית פייס), בטלפונים, בחיבוקים ואיחולים מטעינים אותך עד השנה הבאה...זה תמיד נורא כיף! זה מזכיר לך שאוהבים אותך...
הפעם זה היה שונה... דן (יו יו בראד'ר), היה הראשון שחיכה לחצות ודקה בישראל כדי לאחל מזל טוב למרות שכאן עוד הייתי שנה צעירה יותר, למשך 7 שעות נוספות...ומאותו רגע, ערב לפני היום המיוחל, הזדחלה לה עצבות תהומית לליבי...לא ממש הבנתי מה עובר עלי וקיוויתי שעד הבוקר אתאושש...
למחרת, התעוררתי לכמויות מטורפות של פירגון (דרך המדיה האלקטרונית) מכיוון ארצנו הקטנטונת מכל המשפחה, החברים, הצ'יטות והקולגות מאקסלייט. כל אלו גרמו לי לגעגוע ועצבות אף גדולה יותר בהבנה ש: וואלה אנחנו נורא נורא נורא רחוקים, וחיבוקים וחיוכים מכל האנשים החשובים האלו אני לא אקבל היום!
יצאתי מאוחר לעבודה אחרי שעניתי לכל המברכים היקרים וקיוויתי שברגע שאשקע בעבודה אשכח מהשטות הזו שניקראת "יום-הולדת"....זהו, שזה לא קרה...היה יום זוועה!
ואז הגעתי הביתה, מעוכה ורק הפיזוז של שרול והילדים במחרוזת שירי היומולדת המשפחתיים (תודות לגיסתי שרון) הצליחו להעלות חיוך קטן על פניי...
ואז...צילצול בפעמון הדלת...
"בטח חברים של נמרי באו לקרוא לו לרכב על האופניים" - חשבתי לעצמי...
ופתאום נכנסות פנימה שלוש יפיפיות, אביגיל, דנה וחברתה. כמו משב רוח רענן, מפוצצות באנרגיות אין קץ, ועוברות כמה שניות עד שאני מצליחה להבין שהן באו להוציא אותי לבילוי יומולדת...ואז כבר נפתחו הסכרים והתחילו הדמעות של כל מה שהצטבר לי באותו יום וכל דכאון היומולדת נשטף החוצה והתפוגג...
יצאנו לפאב-מסעדה, אוכל, אלכוהול והרבה צחוקים של בננות...היה משובח ומרומם נפש וחזרתי מאושרת בסוף יומולדתי הארבעים ומשהו! תודה אביגיל, דנה ומזל! תודה גם לכל האנשים שזוכרים אותי גם בקצה השני של העולם!! אוהבת אתכם!
מסקנה:
כניראה שאני מכורה לחיבוקים :)
ממשיכים לכייף גם בלי סיבה עם הגנסים.  |
  |
הי אהובה, הצלחת להביא גם אותי על סף דמעות אבל איך אומרים? סוף טוב, הכל טוב!
השבמחקנותר לנו רק לאחל לך מכל הלב שתיהיה שנה מופלאה, מפתיעה ובעיקר מאודדדד מאושרת, ונכון, גם מהקצה השני של העולם, אוהבים אותך המון ותמיד, עם או בלי "יומולדת חגיגה נחמדת..."
אצלי זו לא חווייה כל כך קשה א. כי אני בן וב. כי אני בדנייאל.
השבמחקאבל !!!
הכי אני לא סובל ביומולדת (ולמען האמת בכל תאריך שמציין משהו "חשוב" כביכול) זה ששואלים אותי: "נו, אז מה עשיתם לכבוד היומולדת ???"
מנצל את ההזדמנות לשלוח אהבה וחיבוקים 3> ותזכרי שמה שחשוב זה לא הגיל אלא התרגיל (זה אמנם משפט של תרח אבל המסר ברור).
(ואגב, קיבלתי עדכון במייל שיצא הפוסט)
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקמותק.... מזל טוב, איזה כיף שפגשת את אביגייל וישגב. תמסרי להם המון נשיקות וכשהם באים גם אני רוצה לראות אותם לא רק אופיר
השבמחקאיזה כיף של יום הולדת, שוב המון מזל טוב יקירתי
עומרית
ועוד משהו, בדיוק חשבתי על השיר הזה על תמיכה וחברות והקטע הזה בדיוק עלייך:
השבמחק...
Sail on Silver Girl
Sail on by
Your time has come to shine
All your dreams are on their way
See how they shine
...
אנחנו איתך !
גם אנחנו, כמה מדויק ומתאים!
מחקאחותי מזל טוב !
השבמחקגם אני קבלתי עדכון על הבלוג אז זה עובד
יש לך בלוג מקסים שמעביר את התחושות שלכם בצורה טובה, תמשיכי לעדכן
בהצלחה בלימודים לאחיינים החמודים שלי ובכלל שתמשיכו להנות ולצבור חוויות
מתיי אמרת שאתם חוזרים ? :)
שרי יקרה , הצלחת לרגש גם אותי . אכן יום הולדת בנכר זה יום שלא פשוט לעבור. זוכרת שגם לעומרי צריך להיות יום הולדת בקרוב . לא? מאחלת לך ולו המון מזל טוב , שתהיה לכם שנה מדהימה בבוסטון . בנתיים אני עוקבת ורואה שאתם עושים חיים. כל ההתחלות קשות ואין לי ספק שאחר כך יהיה קל יותר.מקווה אולי לבקר עם הילדים בקיץ הבא . :-) ד״ש חם לעומרי מסער (שהיה אתו בכיתה בהוד השרון ) וד״ש לישראל . פנינה ( אמא של סער )
השבמחק